בחודשים שלאחר הפינוי הלא חוקי של האוהל שלי על-ידי פקחי "הסיירת הירוקה", בטענת שווא שהיווה מכשול ומטרד, הצבתי בצד השביל העובר סמוך למיקום בו הצבתי את האוהל שלט בו תיארתי בקצרה את הפינוי האלים שביצעו הפקחים בחסות החשיכה, וביקשתי שעוברי השביל יחתמו על עצומה המבהירה כי האוהל לא היווה מכשול או מטרד, מגנה את פינויו וקוראת להעמיד לדין את האחראים. לצד העצומה, הנחתי את פסק הדין של בית המשפט העליון בעע”ם 105/13, בו פורט הנוהל של עיריית ת"א "אכיפה ביחס לציוד של חסר בית במרחב הציבורי", לו נתן בית המשפט תוקף של פסק דין. על-פי הנוהל, לפקח אסור לפנות ציוד של חסר בית שאינו פוגע ביכולת השימוש הסביר של הציבור הרחב במרחב הציבורי. עוד קובע הנוהל במפורש כי "בכל מקרה לא יעשה פקח שימוש בכוח כלפי חסר בית".
השלט והעצומה הוחרמו מספר פעמים על-ידי עובדי הפארק, ותחתם הצבתי אחרים. כך שחתימות רבות אבדו. בשל תנאי מזג האוויר החורפי, לא הייתי יכול להציב את השלט והעצומה מידי יום. בנוסף, תנועת אנשים בימי חול בפארק בכלל, ובשביל הספציפי בפרט, דלילה למדי. כמו כן, מרבית עוברי השביל נוסעים באופניים או רצים ואינם שמים לב לשלט המוצב בצד הדרך. (ובאותה מידה לא שמו לב לאוהל הקטן שהוצב 40 מטר ממנו, וממילא האוהל לא הזיז להם) משכך, מספר החתימות שאספתי נמוך משמעותית ממה שהייתי יכול להשיג בתיאוריה. בכל זאת, אספתי 184 חתימות. באלו יש כדי לבסס את העובדה שהאוהל לא היווה מטרד או מכשול, כמו גם לבסס עניין לציבור בחקירת העבריינים ובהעמדתם לדין.
לשון העצומה: "אנו החתומים מטה, עוברי השביל שבין **המיקום המדויק צונזר**, מצהירים בזאת כי האוהל שהוצב בסמוך לא היווה מטרד או מכשול מכל סוג. אנו מגנים את פינויו שלא כדין על-ידי פקחי עיריית תל-אביב וקוראים להעמיד לדין את האחראים.”
שלחתי את העצומה לעיריית ת"א, אך למרבה הצער, הממונה על תלונות הציבור בלשכת ראש עיריית ת"א, דפנה הראל, לא התרשמה והוסיפה לטעון באופן כוזב כי לא נפל פגם בעצם הפינוי ואופן ביצועו. הפקחים ממשיכים לעבוד בעיריית ת"א, למרות שהם עבריינים אלימים ומסוכנים לציבור. אפשר להניח כי הם ממשיכים בפשעיהם נגד אוכלוסית דרי הרחוב המוחלשת.
הנה החתימות:
השלט והעצומה הוחרמו מספר פעמים על-ידי עובדי הפארק, ותחתם הצבתי אחרים. כך שחתימות רבות אבדו. בשל תנאי מזג האוויר החורפי, לא הייתי יכול להציב את השלט והעצומה מידי יום. בנוסף, תנועת אנשים בימי חול בפארק בכלל, ובשביל הספציפי בפרט, דלילה למדי. כמו כן, מרבית עוברי השביל נוסעים באופניים או רצים ואינם שמים לב לשלט המוצב בצד הדרך. (ובאותה מידה לא שמו לב לאוהל הקטן שהוצב 40 מטר ממנו, וממילא האוהל לא הזיז להם) משכך, מספר החתימות שאספתי נמוך משמעותית ממה שהייתי יכול להשיג בתיאוריה. בכל זאת, אספתי 184 חתימות. באלו יש כדי לבסס את העובדה שהאוהל לא היווה מטרד או מכשול, כמו גם לבסס עניין לציבור בחקירת העבריינים ובהעמדתם לדין.
לשון העצומה: "אנו החתומים מטה, עוברי השביל שבין **המיקום המדויק צונזר**, מצהירים בזאת כי האוהל שהוצב בסמוך לא היווה מטרד או מכשול מכל סוג. אנו מגנים את פינויו שלא כדין על-ידי פקחי עיריית תל-אביב וקוראים להעמיד לדין את האחראים.”
שלחתי את העצומה לעיריית ת"א, אך למרבה הצער, הממונה על תלונות הציבור בלשכת ראש עיריית ת"א, דפנה הראל, לא התרשמה והוסיפה לטעון באופן כוזב כי לא נפל פגם בעצם הפינוי ואופן ביצועו. הפקחים ממשיכים לעבוד בעיריית ת"א, למרות שהם עבריינים אלימים ומסוכנים לציבור. אפשר להניח כי הם ממשיכים בפשעיהם נגד אוכלוסית דרי הרחוב המוחלשת.
הנה החתימות:
